פסק-דין בתיק ע"א 38589-10-11

כב' השופטת ש. דברת, ס. נשיא:

1.                 ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום באשדוד  בת.א. 2072/06 מיום 28.7.11, אשר ניתן על ידי כב' השופט ג. דניאל, בו חייב המערערים בתשלום סך 1,359,377 ש"ח בגין חוב ארנונה, אגרת שמירה, מים וביוב לשנים 2001 עד 2006, עבור נכס המצוי ברחוב היוזמה 1, אשדוד הידוע כגוש 2298 חלקה 12 (להלן- " הנכס").

פסק הדין של בית משפט קמא (להלן  - "בית המשפט")

2.                 המערערת 1 (להלן - "סלע בטון") היתה זו שהחזיקה בנכס ושילמה הארנונה עד שנת 2001, השנה הרלוונטית לתחילת החוב ושילמה גם תשלומים חלקיים עד לשנת 2005. בפסק דינו של בית המשפט נקבע כי לא הוכח שהחזקה הועברה לבעלים, על כן התביעה כנגד המערערים 2 ו-3, ככל שהיא מבוססת על בעלותם במקרקעין - נדחתה ונקבע כי סלע בטון היא זו שהמשיכה להחזיק בנכס, אף כי לא נמצא הסכם שכירות מסודר בינה לבין בעלי הנכס ובפועל, המשיכה סלע בטון, להיות רשומה בספרי העירייה כמחזיקה בנכס.

לגובה החוב נקבע, כי הוגש פירוט מלא על ידי העירייה, כולל חלוקה למבנים ולקרקע תפוסה, הסברים לגבי התשלומים החלקיים ששולמו ואופן זקיפתם, כמו גם הזיכויים שניתנו לאור פניות סלע בטון, בדבר היות הנכס פנוי וריק וזאת לאחר בדיקה שנערכה על ידי המשיבה והמערערים לא הביאו כל ראיה לסתור את גובה החוב. נקבע גם, כי טענת סלע בטון לפטור מארנונה או הנחה בתשלום מקומן להתברר במסגרת ההשגה והערר, בהתאמה, ככל שהיו מוגשים.

טענת סלע בטון, לפיה יש לראות במכתבים שנשלחו על ידה, כהשגה שיש לקבלה - משלא נתנה תשובה - נדחתה, לאור הודאת מנהל סלע בטון כי לא הוגשה השגה, כיוון שהיו במגעים עם נציגי העירייה ומכתבי סלע בטון אינם עולים כדי השגה בדבר החיוב, אלא הידברות לכיסוי החוב.

בית המשפט מצא להרים מסך ולחייב את בעלי המניות של סלע בטון - הם המערערים 2 ו-3, בחובות סלע בטון משקבע, כי סלע בטון נקלעה לחובות ובעלי השליטה בה, יחד עם בני משפחה נוספים, פעלו להמשך פעילותה באמצעות "סלע שיווק מוצרי בטון 2002 בע"מ" (להלן- " סלע שיווק") על ידי המחאת זכות גורפת וכל הפעילות הכספית והסחורה של סלע בטון הועברו לסלע שיווק, שהחלה לפעול בכתובתה של סלע בטון, השתמשה בשם דומה - תוך ניצול המוניטין שרכשה סלע בטון.

בזו העת חל טשטוש מוחלט בין פעילותן של שתי החברות, עד כי האבחנה ביניהן הפכה למלאכותית ובלתי ברורה, על כן סבר בית המשפט, כי מצב זה מצדיק הרמת מסך ההתאגדות לגילוי הפעילות האמיתית שבוצעה ומצא לחייב את בעלי המניות של סלע בטון, הם המערערים 2 ו-3, לשאת בחובותיה. מעבר לנדרש, ציין שהם חבים בחובות סלע בטון גם מכח התיקון לס' 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב תשנ"ג - 1992 (להלן- " חוק ההסדרים").

טענות הצדדים

3.                 בהודעת הערעור נטען כי בית המשפט לא קיים דיון ענייני במרבית הראיות והטענות שהועלו על ידי המערערים וטעה שעה שקבע כי גובה החוב לא נסתר וכי לא היתה הצדקה עסקית למתן המחאת הזכות מאת סלע בטון, לטובת סלע שיווק, שיש בה כדי להרים את מסך ההתאגדות.

עוד נטען כי, פירוט החוב שהוגש לבית המשפט הינו לקוי וחסר שנערך כלאחר יד, מדובר בחישובים שגויים ולא נכונים של שטח הנכס, מכיוון שפינו ממנו סככות ומבנים. הנכס היה ריק, פנוי וסגור בתקופה נשוא התובענה. סלע בטון היתה זכאית לפטור מארנונה וגם להנחה, אולם פטורים אלה לא ניתנו.

קביעת בית המשפט כי לא הובאו ראיות שיש בהן כדי לסתור את גובה החוב מקורה בטעות, שעה שהמשיבה אינה מסוגלת להסביר את החוב ודי למערערים - לאור הוראות סעיף 318 לפקודת העירייות - להביא ראיות, ולו במקצת, לסתירת החוב, וכאן נעשה הרבה מעבר לכך.

4.                 עוד נטען, כי שגה בית המשפט בקובעו כי סלע בטון לא הגישה השגה והמסמכים שנשלחו למשיבה אינם מהווים השגה על חיוב בארנונה. בכל שנה שהתקבלו חיובי ארנונה שלחה סלע בטון "השגות למשיבה, בצורת מכתבים אשר פירטו את טענותיה על חיוב שגוי של המשיבה וכי בין הצדדים הוסכם לקבל פטור והנחות וכי חיוב השטחים נעשה באופן שגוי" (ס' 47 להודעת הערעור).

לטענת סלע בטון, אין נוסח של השגה שיש לנהוג על פיו וגם לא דרישה לצורה או לתוכן ולכל פניה לרשות בענייני ארנונה, אם לעצם החיוב או לגובה החיוב - יש להתייחס כאל השגה. גם אם לא מדובר בהשגה היה על המשיבה להשיב לפניה זו. מאחר וההשגות הוגשו כדין ולא נענו - דינן להתקבל.

קביעת בית המשפט כי מנהל סלע בטון הודה שלא הוגשה השגה הינה שגויה לאור העדויות, לפיהן זכאית סלע בטון לפטור והנחה ואלה לא הוענקו לה. בית המשפט התעלם מעדות המשיבה כי ההשגות נבדקו אולם לא נענו בכתב. גם אם נתנה "הודאה" של מנהל סלע בטון שלא הוגשה השגה, אין בכך כדי לשנות ממהות המכתבים, אם הם בגדר השגה אם לאו.

5.                 עוד נטען כי קביעת בית המשפט כי סלע שיווק החלה לפעול במקום סלע בטון ובעלי השליטה בה - שגויה שכן בית המשפט התעלם מעדות מנהל סלע בטון כי החברה פעילה וקיים גם צפי לרווחים (נספח ב/2), כמו גם העובדה כי סלע שיווק הוקמה כ-4 שנים טרם הגשת התביעה כדי לגייס מימון ממשקיע זר, על מנת לסייע למערערת 1 להמשיך בפעילותה (ס' 67 להודעת הערעור). על כן, סלע שיווק נטלה על עצמה חלק מחובותיה של סלע בטון, מעשי החילוץ צלחו וסלע בטון ניצלה, כאשר סלע שיווק מימנה את פעילותה ומנגד קיבלה המחאות זכות בגין מכירת מוצרים ושיווקם.

בית המשפט לא נתן משקל לעובדה כי לסלע בטון נכסים רבים כמו כלי רכב, ציוד ומכונות, המעידים על היותה חברה פעילה ומלבד המשיבה לא היה אף נושה שהעיד על חובות כלפיו. כן התעלם בית המשפט מהצעת סלע בטון - כחודש טרם הגשת התביעה - לשלם החוב, מה גם שעדת המשיבה לא ידעה לפרט ולו נכס אחד - שהועבר מסלע בטון.

6.                 גם הקביעה כי בוצעה המחאת זכות גורפת מסלע בטון לסלע שיווק, מוטעית, באין ראייה לכך. סלע בטון אמנם ביצעה המחאת זכות מסויימת, אולם לא מדובר בריקון נכסיה.

הקביעה כי לא היתה הצדקה עסקית לביצוע המחאת הזכות שגויה ולא ניתן לקבוע כי עקב המחאת הזכות טושטשו הגבולות בין החברות. הא ראייה, שסלע בטון סולובנטית ומשלמת חובותיה. משכך, מסקנת בית המשפט כי המחאת הזכות לסלע שיווק מצדיקה סטייה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת והרמת מסך ההתאגדות - שגויה, שכן הפעולות שנעשו נועדו להציל את סלע בטון מקריסה ואין די בכשלון עסקי כדי להורות על הרמת מסך. לא היה מקום להפעיל דוקטרינה זו, משהרמת המסך תיעשה במקרים נדירים, בהם התקיימו התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה. הרמת מסך מחייבת בחינת תשתית עובדתית, שאינה מצויה כאן.